התפתחות אישית - אוהד דוד פוקס

תהליך ההנחיה הוא טבעי יש לכם את הכלים ללוות עוד אדם אחר לא כי למדנו אותם אלא מעצם היותנו אדם זה בDNA שלנו לעשות אחדות עם בנאדם אחר, להיות חברים של אנשים.זה תהליך שקורה באופן טבעי וזה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו אם רק נאפשר לזה לקרות, רק נפתח את העיניים, האנשים האלה סביבנו. שאנחנו עושים את האחדות את האינטימיות רק צריכים לתת לו את הפרספקטיבה הנכונה
להתמודד עם החיים שלו, שניתן לו את הפרספקטיבה הדברים יהיו בהכלה. אנשים לא מצליחים
לחיות עם מה שעובר עליהם כי אין להם פרספקטיבה נכונה אין להם יכולת להכיל. שאנחנו מצליחים
להכיל אותם עם הזמן הם יצליחו להכיל את עצמם, שהם יצליחו להכיל את עצמם הם יבינו שיש
להם ניסיון שצריך לעבור, יש דרך לעבור יש כלים לקבל.
הפקטור הכי מרכזי בהנחייה- הקול הפנימי שלך
ישנם שני קולות: אחד שחושב את הסיטרא אחרא ואחד שחושב מחשבות קדושות. ההגות נותנת
לזהות את הקול הפנימי שלכם. אם לא תוכלו להקשיב לקול שלכם מה הוא אומר באמת ומה הלב שלכם אומר באמת זה לא יעבוד עם המשפחות. הרב שיינברגר הסביר שככל שמתקדמים השכל
שהאדם נדבק לשכל שמעליו שמעליו עד שמגיע לשכל העליון. כלומר, המחשבות שאנחנו אמורים לקבל הם לא מחשבות שלנו, יש אנשים שקוראים לזה 'אינטואיטיבי' אלה מחשבות שהן באות כי הן באות ומשתדלים לעשות את המערכת בנקודת צמיחה כמה שיותר נקייה כדי שהמחשבות יהיו
כמה שיותר נקיות. אם לצורך העניין המטרות של נקודת צמיחה לא היו מטרות טובות הסיכוי
שהיה לכם סיעתא דשמיא הולך וקטן, ככל שאתם מחוברים לקדושה יותר ויותר, ברוך השם נקודת צמיחה מקום מבורך, כך השכל שתהיו מחוברים אליו בפגישות הוא שכל שהוא לא לגמרי שלכם. בפועל אתם יושבים שם בפגישה חושבים מחשבות ויש שם מחשבות שבאות ממקור אחר. הרב שיינברגר אמר שאדם הולך להשקיע בבורסה והוא הצליח הוא חושב ש'אני ועוצם ידי' הוא לא מבין שיש לו מחשבות בראש ואת המחשבות האלה הוא לא קובע ומישהו הכניס לו את המחשבה שישקיע בזה ולא ישקיע בזה וככל שאדם יותר ויותר מזוכך ככה הוא נשמר יותר מדברים, יש לו חוש הכרת הרע אצל עצמו יותר טוב וגם בסביבה שנמצא בה. שאתם תגיעו למשפחות ותשבו שם בפנים זה מאוד חשוב שתזהו את הקול הפנימי שלכם. הפקטור הכי מרכזי בהנחייה שלכם זה הקול הפנימי שלכם, אין לכם משהו אחר. יש לנו מנחים שחיברו תפילה לפני שנכנסים למפגש משפחה רק שלא תבוא תקלה. כמו שהרמב"ם היה מתפלל
לקב"ה שייתן לו עצות נכונות כי היה לו ברור שהעצות לא שלו, ונכון שיש לנו ארסנל של מיליון
כלים ואתה יכול להגיד: 'כן, אני יודע כי למדתי את זה בקורס לפני 15 שנה ..' אין סיכוי שאתה
אמור לזכור מה למדת בקורס לפני 15 שנה, אנחנו לא זוכרים איפה החנינו את המכונית שלנו.
התהליך הוא לדעת שאתם מתחברים למקור אחר. יש לנו קונטרס עיני הלב שאנחנו לא מצליחים לאתר. יש סיפור של הבעל שם טוב שאחד המתנגדים
הגדולים שלו התארח אצלו יום או יומיים ובדק אותו על התורה שלו, ואז הבעל שם טוב אמר לו

'אתה לא צריך ללמוד מהספר בשביל ללמוד תורה, אתה יכול ללמוד מהספר זה הכי נקי ללמוד
מהספר אבל שתדע לך הקב"ה מדבר איתך גם לא דרך הספר, כל המציאות מדברת איתך דרך
הקב"ה בכל רגע ורגע כל הזמן'. הוא אמר 'אין דבר כזה, זה לא יכול להיות זה נגד תורתנו זה
נשמע הזוי לגמרי'. אז הבעל שם טוב אמר לו 'זה לא שאתה לא יכול, אני יכול ללמד אותך איך
אתה לא רוצה' והמתנגד אמר לו 'זה לא שאני לא רוצה זה פשוט לא אפשרי' ואז הוא יצא לדרך
עזב אותו ונשאר מתנגד שלו. בדרך עבר ליד כרכרה והכרכרה הייתה תקועה והבנאדם צעק לו
'תעצור רגע, אני צריך שמישהו יעזור לי עם הכרכרה אני צריך לחבר את הסוסים'. המתנגד אמר
'אני לא יכול' הוא אומר לו 'אתה יכול, אתה רק לא רוצה' ואז הוא עצר את הכרכרה, הוא היה
איש אמת ואמר 'אם אני שומע את אותו דבר משני אנשים אחרים זה אומר שמה שהבעל שם טוב אמר שהקב"ה מדבר איתי דרך הבריות..' זה למעשה מה שקורה פה, זה מה שקורה עם המשפחות. אתה יושב בפגישה נורא שטחית עם מישהו 5 דקות לא יודע כלום. 'על פי כל חוקי הטבע' איזה עצה הוא יביא לך אתה רק צריך לפתוח מי אתה מה אתה. זה לא ככה, כמו שהרב שיינברגר אמר יש התחברות לשכל העליון, בנאדם לפי מידת הזיכוך שלו יכול להתחבר לשכל העליון, זה לא מעלה רק של צדיקים. צדיקים זכו שזה בנקיות
מאוד גדולה. ככל שאדם מזדכך הקול הפנימי שלו הולך ונהייה ברור יותר עד שהוא מגיע למדרגה שאין כבר קול אחר, שאין קול אחר הוא צדיק. היכולת לדבר עם בנאדם ולדעת מה נכון מה טוב בעצה הטובה ששאל אותך זו יכולת שיש לכל אחד מאיתנו.
חשוב להיות בענווה איך אמר לו העגלון? 'אתה יכול אתה פשוט לא רוצה' יש פה לקח מאוד חשוב לכולנו. ברגע שאתה רק משחרר את זה שאתה יודע, אתה חייב לשחרר את זה שאתה יודע, אם אתה חושב שאתה יודע אתה לא בענווה. רבי נחמן היה מדבר המון שכל התכלית היא שלא נדע. מה זה העניין של התכלית שלא נדע? אם התכלית שלא נדע למה הוא למד כל היום? זה לא העניין הזה, זה העניין של לבוא דף נקי, חדש למציאות בכל רגע ורגע, להיות במקום שהוא לגמרי לגמרי בענווה. וזו מטלה קשה, מטלה שדורשת עבודה פנימית. אם תבואו למשפחה כמו פרופסורים פספסתם את כל השיעור שלכם, כי השיעור שלכם לא של המשפחה. מי שיקלוט את זה ירוויח את השיעור, מי שלא
יפלוט משהו למשפחה יגיד 'נתתי להם הכל, זה לא עובד, כנראה המשפחה הזאת דפוקה', זו לא
הפואנטה, הפואנטה היא השיעור שלכם. ברגע שאתם תבינו את השיעור שלכם זה יפטר גם אצל
המשפחה. עד שלא תהיו בענווה זה לא ייפתר. שהמטפלים ישבנו שעשינו את המימרא המחשיכה
כל אחד שעבר אצלי עד שלא זיהיתי איך הוא קשור אליי ומה העבודה שלי בתוך הסיפור הזה לא הגענו למימרא. הוא מדבר ואני יודע שיש לו ערך שאני צריך לתת לו אבל הקב"ה לא מראה לי
אותו, שמהסיפור שלו הבנתי מה אני צריך לעשות בתוך הסיפור הזה ברגע שהמחשבה הזאת
התיישבה אצלי אז הקב"ה פתח את השלב הבא. זה דורש קצת 'יכולת בהייה' אתה מסתכל על
בנאדם אבל אתה מקבל אינפורמציה בשבילך, אתה מתבונן על המחשבות שלך אתה לא במקום שבהאזנה לצד השני. זה קורה לנו כל הזמן אתה מסתכל על ילדים בשיעור הם מהופנטים הם לא מסתכלים עליך הם עושים תהליך של מחשבה בינם לבין עצמם. אם אנחנו נצליח להיות במקום של התבוננות פנימית בזמן שמדברים איתנו לא תפספסו אינפורמציה חשובה כי מה שחשוב בתוך הסיפור זה מה אתם מקבלים עכשיו כדי להגיד לו. שאלה שאני שואל את עצמי תמיד אפילו שיש לי טרמפיסט זה: על מה אני צריך לדבר איתו? בשביל מה שלחת אותו?
דו שיח פנימי תמידי עם הקב"ה
הבנאדם צריך להיות בשיח פנימי עם הקב"ה כל הזמן בכל שנייה שהמחשבה שלך לא עסוקה
בלפלוט פלט לתוך מציאות הזאת אתה צריך לדבר איתו ואתם לא מבין מה אתה מקבל מהתהליך
הזה, אם אתה בתהליך שאתה על כל צעד ושעל אתה מדבר עם אבא אתה בעולם אחר. עולה לך
טרמפיסט לאוטו: על מה אני צריך לדבר איתו? דבר עם הקב"ה 'על מה אני צריך לדבר איתו?'
הוא ייתן לך את המחשבה זה ייראה לך כמו מחשבה טבעית שעולה לך בראש והייתה עולה לך ממילא , אתה יכול להגיד חבל ששאלתי בכלל. זה כמו הבדיחה שמישהו מתפלל שייתן לו חנייה
רואה חנייה 'עזוב, לא צריך, הסתדרתי'. כל הזמן להיות באינטראקציה עם הקב"ה, ברגע שתבינו שאתם נכנסים למשפחה אתם נכנסים לאינטראקציה כדי ללמוד משהו על עצמכם לא כדי ללמד
אותם משהו, אתם בסה"כ משתפים אותם באינפורמציה שעולה לכם במחשבה כי הקב"ה זיכה
אתכם להיות שליחים בסיפור הזה. הדיאלוג עם הקב"ה צריך להיות תמידי, אם אתם לא בדיאלוג
עם הקב"ה – אתם לא מחוברים, נקודה. כל המחשבות על זה שאתם מחוברים הן לא נכונות,
בנאדם צריך לדבר עם הקב"ה, זה החיבור. פשוט להיות בשיח עם הקב"ה.
איך אפשר להיות בשיח עם הקב"ה בסיטואציה שאדם אחר מדבר?
דוגמא: נגיד שאתם בסיטואציה שבנאדם מדבר ומספר לכם אל תשקעו לתןך המילים שלו, גם ככה
הסיפור שלו הוא רק מלבוש למציאות האמתית שעוברת עליו, גם ככה הרבה הוא לא מספיק אמתי
עם עצמו לגלות מה באמת מפריע לו. אז אין מה להתלבש על המילים וחס וחלילה להיות שים
ביקורת או שיפוטיות על עצם הסיפור שלו. אלא אתם צריכים לשקוע פנימה ולהגיד לקב"ה: מה
אתה רוצה ממני? מה אני צריך לעשות פה? הבאת אותי לפה התנדבתי, עשיתי, עברתי קורס,
התיישבתי פה מה אני אמור לעשות פה? ואז תקבלו רמז, איזושהי מחשבה טובה איזשהו כיוון. כל
אחד מקבל את המחשבות שלו בצורה אחרת, אני לא יכול להגיד לכם איך זה יגיע אליכם כי כל
בנאדם חושב אחרת. יש אנשים שהראייה שלהם חזותית יש כאלה ששמיעתית יש כאלה
שתחושתית. אתה תקבל את זה באופן שאתה אמור לקבל את זה, אתה רק צריך לדעת: אני לא
יודע, אני בא לפה כי הקב"ה יודע ואני רוצה לדעת מה הואו רוצה שאעביר פה. ואם תשאלו את
השאלה הזאת זה יצליח לכם, זה כל הסיפור של הקול הפנימי הזה. כי אם תהיו לחוצים עכשיו איזה
ידע אני פולט פה אתם תפסידו את השיעור.
רבי נחמן אומר שהוא לא ממליץ ללמוד תורה בלי ספר כאילו רק מהבריאה. אבל אם לאדם אין
ספר עכשיו הוא יכול ללמוד את התורה מהבריאה, חז"ל אמרו את זה ברמז שאפשר ללמוד צניעות
מחתול אבל הרמז הוא הרבה יותר עמוק. אתה מקבל את השיעורים שאתה אמור לקבל לאורך
היום בצורה מדוייקת זה אמור לבוא לך דרך תפילות שלך זה בא לך דרך התבוננות בבריות, אם
אתה בדו שיח פנימי עם הקב"ה לאורך היום אתה לומד את כל מה שאתה צריך ללמוד. אני ממש
לאורך היום כותב לי כל מיני נקודות שעולות לי, לפעמים אני פותח את זה ומבין שזו הפואנטה
של היום. אתם צריכים ליצור את זה, זה לא מידע שעולה כמו מים.