חינוך ילדים

האמת היא שהייתה לי משנה סדורה של מה להגיד והחלטתי לשים אותה בצד כי אני חושבת שאנחנו לומדים פה הרבה ידע יש לנו הרבה ואמרתי את זה , אני חושבת שידע זה באמת לא מה שחסר. אני יעשה רק סדר קטן למה בכלל מכניסים את נושא החינוך לתוך נקודת צמיחה מה שייך בכלל ? נתחיל מהסוף מהמקום של הקונפליקטים זה המקום הפחות טוב שצריך כבר להפטר אבל אני זוכרת כזוג צעיר הנשים יותר עקשניות והגברים יותר טובים וישרים וזה בטח בסיס לשידוכים, איך מחנכים? כך או אחרת ?  ביד רכה או ביד קשה ? מתחילים ויכוחים זה מצד אחד מצד אחר יש בכלל איך מחנכים ילדים מי המתחנך ההורה או הילד מי האחראי על החינוך ההורים או מערכת החינוך ? יש הרבה שאלות וכשאנחנו נכנסים לפגוש את המשפחות יש הכול ואני חושבת שקונפליקט בן הורים לילדים מתחיל ברגע שילד בן שנתיים אומר אני לא רוצה וזה ממשיך אחר כך בכל דבר שיש בו ההורה יש לו מחשבה אחת ולילד יש רצונות אחרים ומתחילים להתחכך הילד בה ורוצה דברים מסוימים וההורה לא חושב שזה נכון המקום היום לצערנו שההורים מאוד עסוקים ואין להם פניות לילדים והתוצאה של זה משברים ורואים את זה על הילדים.

 חינוך ילדים – האם הבעיה היא בכלל…בהורים?

אני כמטפלת משפחתית אני זוכרת אחד הדברים שלומדים בתוך טיפול משפחתי , שמגיעות משפחות על הילד שהוא הבעיה יש את הילד והוא הבעיה של המשפחה וברוך השם בזכותו מגיעים לחדר הטיפולים.  ואז שרק מתחילים לגעת מסתבר שהוא ממש לא הבעיה הוא רק הסמן של המשפחה הוא המראה של המשפחה הוא זה שרגיש ואכפתי והוא מתחיל לעשות בעיות כי הוא לא מיושר לפי הקו של הבית . ובאים לתקן אותו ואז מסתבר שמה שצריך לתקן בעצם זה את ההורים ואת כל המערך המשפחתי והוא מהר מאוד יוצא מהתמונה כי הוא ממש בסדר .ובכלל אני חושבת בנושא הזה , אני שלושים ומשהו שנים בתוך הגיל הרך אני לא גננת אבל יש לי גני ילדים ואני מלווה משפחות ורואה ילדים גדלים ואני חייבת להגיד שזה אף פעם לא הילד הוא לא הבעיה לא כשהוא צעיר ולא מתבגר וגם לא אחר כך אני תמיד שמה את זה אצל ההורים אין לי ספק בכלל בזה אז זה בשורה טובה ובשורה רעה , הבשורה הרעה שכל האחריות עלינו , והבשורה הטובה שכול האחריות עלינו , זה הכול בידיים שלנו .  לא אשמות אלא אחראיות , מטבע הדברים האימה נוכחת יותר מהאבא למרות שיש בתים שלאבא יש יותר סבלנות . נכון שבכול זאת הנשים הן רגש והגברים הם שכל אפילו שהיום זה קצת שונה זה עדין ככה .
אני רוצה להקריא לכם משהו אני מאוד אוהבת ספרים בכלל ואת המסרים שבתוכם . לגבי הסרטון מה שחשוב זה לקחת את המסר בתוכו והוא מאוד רלוונטי והמסר הוא תעזוב את האמת שלך ואת הרצונות שלך ואת המקום שאתה נמצא בו תחצה את הגשר אל המקום שהשני נמצא בו ואז יקרו דברים תרגיש אותו תבין אותו תהיה אתו וזה רלוונטי לענייננו גם כי אנחנו נכנסים לתוך משפחות ואנחנו צריכים לבוא בענווה וצניעות וביכולת להקשיב ולהכיל ולא לשפוך עליהם את כל האמתות שלנו ואנחנו נתקן אותם אנחנו לא באים לתקן אף אחד . וזאת הזדמנות מאוד גדולה אנחנו אחרי זה רואים כשאנחנו מצוותים משפחות שמשפחות שאנחנו מקבלים זה בדיוק הדברים שאנחנו צריכים לעבוד עליהם וזה עובד ממש אחד על אחד ממש סייעתא דישמיא איך שזה מתנהל אנחנו צריכים לדבר על זה שאתם ככה באים פעם בשבועיים אבל בעצם מה עם המשפחות אתם צריכים להתחיל לצאת ללוות משפחות מה קורה עם זה ?אחד הדברים שפנינו לרב נווה שידבר על זה ויש מספיק אנשים בנווה קדשך שישמחו שילוו אותם שנעשה את זה מתוכנו לתוכנו. גם בסרטון שראינו של אדי שלייפר שהיא אגב מטפלת זוגית בעלת שם , הדברים שהיא הביאה היא דיברה על אהבה ועל חיבור לנשמה , זהמה שהיא דיברה עליהם למעשה אחרי שמפשיטים את הכול. לעצם העניין מה שדברנו פעם שעברה על עניין של אהבה שהבסיס בקשר עם הילדים וחינוך הבסיס שלו הוא אהבה מה שתומך בו זה העניין של המשמעת כי בלי זה הילדים לא יודעים מה רוצים מהם ויש בלבול מאוד גדול בן אהבה פינוק וגבולות .פינוק זה לא אהבה פינוק זה הכול אפשרי , אתה רק קצת תבכה ותקבל . ילד לא יכול לצמוח מזה להפך זה מפרק אותו הוא לא יכול לבטוח במבוגר שלידו כשהוא הזדקק לו הוא יהיה שם בשבילו נוכח. כי כשאתה שם לילד גבול זה מעקה בטחון . ולכן משמעת היא משהו שהכרחי בתוך חינוך ילדים זה לא דבר שאפשר להתעלם ממנו .אז יש לנו אהבה ,משמעת, ואחד הכלים בשביל ליצר את האהבה ,לתת כוחות לילד זה העידוד .לעודד אותו לקחת את המקומות הטובים שלו ולתת להם מקום ולחזק אותם וכול אחד מהילדים אני חזרת למשפט הראשון שיש , שלושה שותפים באדם הקבה אביו ואמו הנשמה היא טהורה ונקייה ואין בה שום פסול וגם הילד כשהוא מגיע לעולם והא מגיע עם יעוד הנשמה באה לעשות עבודה בעולם ואנחנו כהורים יכולים או לחזק את זה או להרוס את זה כוון שהקו מאוד דק בן לשים גבולות למשמעת לבן לתת לילד לעשות כל דבר ולהגיד זה הנשמה שלו , לא . יש גיל שבונים את הילד ויש גיל שהילד צריך לעשות מה שההורים שלו מורים לו לעשות וכמובן דברנו על החינוך העצמי בשביל שאתה תוכל לחנך את הילד שלך אתה צריך קודם כל לחנך את עצמך וזה עבודה שלנו עבודת המידות כי חינוך ילדים זה לא מילים זה מעשים ממש חיקוי או דוגמא אישית זאת אומרת אם נגיד לילד שלנו בבית שלנו לא משקרים אבל כשהטלפון מצלצל אומרים לו להגיד שאימא לא בבית אז הוא לא ילמד השאלה מה הדברים שאנחנו רוצים להנחיל לילדים שלנו , וכדי לדעת מה הדברים שאנחנו רוצים להנחיל לילדים שלנו אנחנו צריכים לדעת קודם כל מי אנחנו ומה החזון שלנו ומה האמת שלנו בעולם , מה אנחנו בעולם ? כי אחרת הכול אפשרי . כי מחר החבר שלו יהיה לו מכשיר כזה גם הוא ירצה וכו' . אבל אם להורה ברור שזה לא בשפת הבית באג'נדה אז הילד יכול להגיד אני רוצה כל היום אבל להגיד , אצלנו מתנהגים אחרת וכשזה יהיה ברור זה ברור, אגב אני רוצה לפתוח סוגריים , כשיש אתגרים עם ילדים קטנים אז קודם כל צריך לשלול עניינים רפואיים זאת אומרת שילד שומע ורואה וכו' והוא לא פועל ממקומות של תסכול . וכל האבחונים מאוד חשובים כשמתחילים לראות משהו לא טוב כיוון שעל הקושי הפיזי מתלבשות בעיות נפשיות הוא מתחיל להרגיש שהוא לא מסוגל , ולמה אחר יכול ואני לא . החברה מתחילה לכעוס עליו ,לצעוק עליו, להזיז אותו והוא באמת על לא עוול בכפו. הוא בעצמו מתוסכל כי הוא למבין בעצם מה קורה ויותר מאוחר כשמגיעים לבית ספר שזה פרק בפני עצמו. בתי הספר היום באמת מלמדים ולא מחנכים שאנחנו גדלנו עליהם שאני זוכרת אותם עד עצם היום הזה . יכול להיות שבחינוך הדתי אולי זה קצת אחרת . אחד הבעיות בעיני זה שהילדים נשפטים לפי ההישגים שלהם בלימודים אם הבאת תעודה טובה או מבחן טוב אז אתה מוצלח ואם לא ,אתה לא לפי השורה ויש מתח בתוך המשפחה , ומה יהיה אתך ?   זה אוי ואבוי ומתחילים לתת לו על הראש ובאמת זה בעצם הרבה יותר מורכב. וצריך לראות מה הילד הספציפי הזה מבקש בכלל מה הוא צריך . אני יכולה ככה לספר על הבן מספר שתים שלי שהיום הוא בן שלושים ושתיים אברך ,כל כולו בתוך התורה . אבל בגיל צעיר הוא שכב והסתכל על המסלול של הנמלים זה היה בגן , אחרי זה הוא נכנס לבית ספר בגיל שש אבל שכב מתחת לשולחן . אחרי כן כל הדברים עניינו אותו חוץ ממה שלימדו בבית ספר ובבית יש ספריה ענקית , כל הנושאים שאפשר היה לחשוב עליהם עניינו אותו אבל הוא לא התאים למערכת החינוך הוא לא התאים . והוא היה בתיכון שהיו חשובים שם הישגים,  תיכון דתי. ואמרו לו ללכת ואני הרגשתי באותו רגע שהעולם חרב עלי , מה יהיה אתו הוא יתחיל להסתובב ברחובות ? זה מה שפחדתי . אבל הכול לטובה , כשהוא הגיע ללמוד תורה הכול הסתדר ויש עוד הרבה פרקים בסיפור הזה אבל היום הוא לומד סדר ראשון שני ושלישי כשאשתו קמה לילדים לפנות בוקר הוא עדין יושב ולומד וזה העולם שלו , אבל הוא לא התאים למערכת וקבצ'צ'ו אותו מימין ומשמאל . המזל שהיינו אתו וליווינו אותו היינו שם אבל באותו רגע ממש הרגשתי , אבל מה יהיה עכשיו ? והתחלנו לחפש לו בתי ספר מיוחדים כי הוא אהב מוזיקה וכו' וזהו והקטנים שלנו שהיו בני 22 שנכנסו לכיתה אלף , אני כאימא ראיתי שהם מגיעים לבית ספר ולא רואים אותם ולא מרגישים אותם , והרגשתי שאך שאני מביאה אותם לכיתה נמחק להם החיוך ,לא טוב להם . גם אני למדתי בבית ספר דתי ודבר ראשון מתפללים .. הם , היו מגיעים בבוקר ונתנו להם חוברות קטנות ללימוד עברית והמורה לא אומרת שלום.. וכלום .  בקיצור הוצאתי אותם מהבית ספר כי אני הייתי במקום אחר שאמרתי אם לא רואים ומרגישים את הילדים שלי זה לא המקום שלהם וחודשיים ישבו בבית ואז בזמנו מצאתי את החינוך האנתרופוסופי וזה מבחינתי היה מזור לנפש והיום יש לי כבר מחשבות אחרות היום זה מעיינות רבי חייא שהם משלבים את החינוך האנתרופוסופי והיהדות . הגנים שלי הם ברוח האנתרופוסופי ולא מגדירים אותם יותר מידי כי בסך הכול זה הגיל הרך , ויש מקום לילד והרבה יצירה והסטטיקה,  ואוכל בריא וצוות שנבדק בקפידה אבל אם הייתי היום יותר צעירה הייתי עושה מעיינות רבי חייא , מי שיצא משם היא באמת בוגרת הרסוף אנטרופוסופית שעשתה תשובה וחיברה את הדברים ובעניי זה הכי יפה בעולם .אני לא בטוחה שהרבנים בעד זה כי האנתרופוסופי מגיע מהגויים והם לא לגמרי אוהבים אבל לי טוב החיבור של האיכויות האלו עם דרך התורה אני חושבת שיש שם דברים שהם יפים מאוד . וזה מתפשט כי ההורים מחפשים חינוך אלטרנטיבי שיראו את הילד שלהם . אני רוצה להקריא לכם משהו :את אומרת , הילד שלי , מתי אם לא בתקופת הריון יש לך זכות מלאה לכך , פעימות הלב הקטן כמו חרצן של אפרסק הם הד הדופק שלך.  הנשימה שלך נותנת את גם לו את  החמצן שבאוויר . דם משותף זורם בו ובך ואפילו טיפת דם אדומה אחת אינה יודעת עדיין אם תוסיף להיות שלך או שלו או תישפך ותמות בחזקת מס שאותו גובה סוד ההתעברות והלידה.  פרוסת הלחם שאת לועסת היא עבורו חומר לבניית הרגליים בהם ירוץ האור שיעטה העניים שבהם יביט המוח שבו תוצת המחשבה הידיים שיושיט אליך , החיוך שבו יקרא אימא וביחד יהיה עליכם לחיות ברגע מכריע במשותף , בכאב משותף, תסבלו,  פעמון יכה , אות מכוון , ובד בבד הוא יגיד , אני רוצה לחיות את חיי שלי , את תגידי חייה עכשיו את חייך תפלטי אותו בהתכווצויות חזקות של קרבייך בלי לדאוג לכאבו הוא יבקיע את דרכו החוצה בחוזקה ובנחרצות בלי לדאוג לכאבך , מעשה אלים ? לא . גם את וגם הילד תרצו מאה אלף ריטוטים שאין להבחין בהם מעודנים זריזים להפליא ושחלקו בחיים לא ייטול יותר מהמגיע לו לפי החוק הקיים מקדמת דנה , ילד שלי , לא ,  אפילו במשך חודשי הריון ושנות הלידה הילד איננו שלך . הילד שילדת משקלו עשרה פונט יש בו שמונה פונט מים וחופן פחם, סיד, חנקן ,גופרית ,זרחן ,אשלגן ,ברזל. ילדת שמונה פונט מים ושני פונט עפר . וכול טיפת אותו ילד שלך היה עד ענן, גביש שלג ,ערפל ,טל ,מעיין ,משקע ,תעלת ביוב עירונית, כל התום של פחם וחנקן התחבר במיליוני חיבורים.  את רק קיבצת את כל זה שהיה . כדור הארץ התלוי באין סוף , חבר קרוב , השמש, חמישים מיליון מילים , כותרו של כדור הארץ הזעיר שלנו הוא רק 3000 מילים של אש עם קליפה דקה עד כדי עשרה מילים שהוצתה. על פני הקליפה הדקה מול האש בן אוקיינוסים הושלך חופן יבשה .על פני היבשה  לילות עצים ושיחים חרקים ציפורים חיות רוחשים בני האדם בן מיליוני בני האדם ילדת עוד אחד מה ? שבב , גרגר אבק , לא כלום .הוא כל כך פריך שחידק יכול להמיתו שמוגדר פי אלף אינו אלא נקודה בשדי הראיה . אבל הלא כלום הזה הוא אח , בשר ודם בגלי הים לרוח , לברק, לשמש לשביל החלב גרגיר האבק הזה הוא אחלה שיבולת בעשב לאלון ,לדקל ,לאפרוח ,לגור אריות ,לשיח ,לגור כלבים . יש בו משהו שמרגיש ,בוחן ,סורק ,שואף ,שמח ,אוהב ,נותן אמון ,שונא, מאמין ,מפקפק ,מקרב ומסלק הצידה. גרגר אבק זה מקיף במחשבתו את הכול כוכבים, ואוקיינוסים, הרים ותהומות .כי מה הוא תוכן הנשמה אם לא תבל רבה. ורק ללא כנה מידה. הנה הסתירה במהותו של האדם שבא מן העפר ואלוקים שוכן בו , את אומרת הוא צריך , הייתי רוצה שהוא הוא מחפש עבור מה , איך הוא צריך להיות , מחפשת חיים שהית מבקשת למענו ,לא אכפת שמסביב בנוניות וזיבורית , לא אכפת שמסביב אפרוריות ,בני אדם מדשדשים, מתרוצצים ,מתאמצים דאגות קטנות, שאיפות קטנוניות ,מטרות ארציות ,תקוות שלא התגשמו ,צער מכרסם ,געגועים שמאז ומעולם ,העוול מולך ,האדישות יובשנית צורבת בקור, צביעות אוטנטית לנשימה ,מי שיש לו ניבים וציפורנים מתנפל , מי ששקט מצטנף בתוך עצמו , ולא רק סובלים, גם מסלפים זה את זה , מי עליהם להיות, לוחם או רק עובד . מנהיג או חייל מן השורה או רק מאושר , איפה האושר? מה זה אושר? האם הדרך מוכרת לך ?  האם יש כאלה שמכירים אותה ? האם תוכלי איך לחזות מראש איך לפרוש חסות ? פרפר מעל הזרם הקוצף של החיים . איך לתת יציבות ולא להכביד על המעוף ? לחשל ולא להעיף את הכנפיים ? ובכן בעזרת דוגמא אישית, תמיכה ,עצה מילה .ומה עם יסרב? בעוד חמש עשרה שנה , עיניו בעתיד ענייך בעבר , בך זיכרונות והרגלים , בו השתנות ותקווה שוכנת,  את מפקפקת ,הוא מצפה ומאמין. את חרדה ,הוא ללא פחד. הנעורים הם אינם מלגלגים ,אינם מקללים אינם בזים , מחפשים תמיד לשנות את העבר הפגום . כך צריך שיהיה ובכול זאת שיחפש ובלבד שלא יטעה שיחפש ובלבד שלא יפול , שינקש ובלבד שלא יפצע את ידיו, שינקה אבל בזהירות . הוא יגיד יש לי דעה אחרת ,די עם ההשגחה .ובכן אין לך אמון? ובכן אני לא נחוצה לך ?אהבתי לא נחוצה לך ? ילד צעיר לא מכיר את החיים, ילד מסכן ,כפוי טובה ,כפוי טובה. האם האדמה מכירה טובה לשמש מפני שהיא מאירה ?האם העץ מכיר טובה לגרעין מזה שממנו צמח ?האם הזמיר שר לאמו למי שחממה או בחיקה ? האם את מחזירה לילד מה שלקחת מהוריך או רק מלווה כדי לקבל בחזרה? רושמת בקפידה ומחשבת אחוזים? האם האהבה היא מעשה ראוי לציון שבעדו את טובעת תשלום ?. זה אנה קורצ'ק בתקופת מלחמת העולם הראשונה שהוא היה גבר .אני לפני שנים קראתי את הקטע הזה ולא הפסקתי לבכות זה פשוט הפעיל אותי לא יודעת על מה זה ישב על מה זה דרך מה זה עשה וזה מחזיר לשאלה של באמת הילד הוא שלנו ,  לא שלנו ? האחריות שלנו . החופש שאנחנו נותנים לו התפקידים שאנחנו מועדים לו , הדברים שאנחנו שמים לו על הכתפיים .אנחנו מגיעים כולנו עם חולמות ומשהו מכבה אותם בדרך נכון ? שלחנו משהו של הרב קרליבך ,הקו הוא מאוד עדין כל הזמן , מאוד עדין . יש לנו פיקדונות בידיים ומה אנחנו עושים איתם?  האם אנחנו שומרים עליהם ? האם אנחנו שופכים את עצמנו עליהם דורשים מהם שהם ימלאו את מה שאנחנו לא הצלחנו למלא ? מה אנחנו רוצים מהם בעצם .

חינוך ילדים וליווי משפחות – דוגמא מהשטח 

יש איזה משפחה שאני מלווה יש להם עשרה ילדים האימא נסעה לאומן האבא נישאר ונסע לבקר את אחד הבנים שהוא רווק , ובערב היה מאוד נחמד בירושלים ,הלכו לתפילה וסעודה כל המשפחה שומרת מצוות כמובן . למחרת האבא התעורר הבן לא התעורר אבל הוא הלך לתפילה והאבא מאוד נעלב והוא כל כך נעלב שבמקום ללכת הביתה הוא פשוט הלך ברחוב והתיישב על ספסל ולא חזר לבית של הבן . עכשיו, הבן הוא ילד בן 30 זה הפנצ' כי הוא מאוד נעלב הוא אתה לא הולך לתפילה בשבת? אני גדלתי אותך ללכת לבית כנסת בשבת איך אתה לא הולך.  והיה מאוד קשה עד שהבן הלך לחפש את האבא והוא מצא אותו דקויות שמאוד צריך לשים לב אליהם ולדעת מי הילד אפשר לראות אני חושבת כשהם רק נולדים ויוצאים מהבטן אפשר לקלוט את הטמפרמנט מי נמצא שם מי נוכח שם ולהתחבר למקום הזה ולא ללכת נגד אני חושבת שבאמת הקונפליקטים היום זה גם כי ההורים לא פנויים ולא רואים את הילדים זה קודם כל וגם כי הילדים מאבדים את עצמם בתוך זה הם מאבדים מי הם והם גם לא מצפים כבר , חלקם לפחות יש כאלו שכן אני רוצה להביא לכם משהו של הרב קרליבך לא יודעת אפילו מה אבל קודם כל הרב קרליבך הוא כולו אהבה מה שנוגעים שם זה גם כן אחד מהמרגשים ביותר זה לא פלא שאנשים כל כך מתחברים למניינים שלו ולדרך שלו מה שהיא פחות בחייו אני חושבת היום הוא יותר ויותר מתעצם . אני לוקחת סתם משהו כי יש לו באמת הרבה דברים גוועלד…גוועלד….  כל כך חשוב לומר לילדים שהכם טובים ויפים . אם היינו יכולים להגיע למצב שבו כל ההורים אומרים לילדיהם בוקר וערב כמה הם טובים וכמה הם יפים.  אין לכם מושג כמה זה היה מקרב את הגאולה . אני מתחנן לפניכם אני ממש מתחנן אנחנו כוח זה לזה לעולם אל תפסיקו לתת מחמאות בעולם הזה ובמיוחד לילדיכם הביטחון העצמי שלהם להבחן . לאדם שלא מאמין בילדים שלו אין זכות להביא אותם לעולם אנחנו מוכרחים להאמין הילדים שלנו אנחנו מוכרחים לתת להם כוח להאמין שהם יכולים להביא את המשיח . הורים צריכים לראות בכל ילד את מה שמיוחד בו . אם הורים לא רואים את המיוחד בילדים שלהם זה כמו שהילדים גרים במלון ולא בבית במלון לא צריך שמישהו יראה שאני מיוחד במלון אני כלום .לפעמים הורים מסתכלים על הילד שלהם וחושבים הילד שלי קטן ועדין לא מבין כלום אין לי מה לדבר איתו , כשהילד הזה יגדל הוא יאמר להורים שלו אני גדול ואתם לא מבינים כלום אין לי מה לדבר אתכם .הרבה הורים חושבים שהם צריכים ללמד את הילד מה לעשות ומה לא לעשות אבל האמת היא שהורים הם שליחים של הקבה וכשהוא ברא את העולם הוא נתן לעולם את השבת לכן הורים צריכים לתת לילד את השבת . ומה זה שבת ? טעם של קדושה טעם של התעלות טעם ביהדות אם ההורים יתנו לילד את הטעם הוא בעצמו ידע מה לעשות ומה לא לעשות .איפה שתגעו יש פה רק אהבה וקדושה ספר פתחו שערי הלב שערי אהבה שערי חיים .מה אני יכולה לספר לכם עוד ? מי דיבר על הרב יעקובסון ? שמעתם עליו? היה לו לפי דעתי אני לא יודעת אם היום עוד יש לו פנימייה לילדים שנשרו. קודם כל הוא אדם שומר מצוות ואיש חינוך בעניי משכמו ומעלה וגם כן מה שמנתב את האמת שלו זה אהבה לילדים וקודם כל הילדים. לספרים שלו הוא קורא "אל תחטאו בילד"  "מחשבת החינוך" שני כרכים, הספרים האלו היופי שלהם שהם שזורים בסיפורים, הכול מלא סיפורים  זה לא סתם , הוא נותן את המשנה שלו מה נכון ומה לא נכון אבל הכול שזור בסיפורים  מתוך ההתנסות שלו – הרב יחיאל יעקובסון מחשבת החינוך התורני . אבא על מיטת חוליו , עינו עצומות נשימתו איטית שקטה וחלושה ידיו מונחות ברפיון על צדי המיטה אני יושב לצדו נוגע בידו מנסה לשאוב ממנה עוד קורטוב של עידוד נועץ מבטי בפניו מנסה לראות עוד פעם את עיניו המחייכות בלטיפה את מבטו העמוק הרואה הכול  . אני מרים את עיניי, מולי מעברו השני של המיטה יושבת אחותי היא מחייכת אלי מבעד לדמעותיה . אבא , מילה אחת אבא. שנינו עדין מופתעים מעוצמתה של המילה לא הזו לא התרגלנו אליה עדין גם היום עשרים שנה אחרי , אחרי שאבא אימץ אתונו . אחותי כבר אישה נשואה מורה בחירה ומוצלחת מאוד אישה טובה והעיקר אימא נעדרת . גם אני כבר בעל משפחה אהובה , גם אני נחשב איש מצליח מאוד ושנינו עדין ילדים של אבא . אבא שאימץ את שנינו , לפני עשרים שנה היינו שנינו אחותי ואני בודדים ודחויים היינו יתומים , פצועים , כואבים ומיואשים חווינו רק כישלונות , כישלון בלימודים וכישלון בחברה, ראינו את עצמנו כחסרי עבר ומשוללי עתיד . איש לא רצה בנו ,כולם ראו בנו ילדים קשים , אלימים, מופרעים ותוקפנים . עברנו מבית לבית ונדחנו ממשפחה למשפחה ניסו להפריד בנינו , בכפיה ניסו לעשות זאת, באכזריות אבל לא עלה בידם . כי לי הייתה רק אחות בעולם ולאחותי רק אותי נאחזנו זה בזה בכול כוחותינו , עד שהגיע אבא , היחיד בעולם שלא ניסה להפריד היחיד בעולם שרק הביט בנו ומיד אמר , אתה אח נפלא את אחות נעדרת יש לכם קשר אמיץ ונהדר אני מקנא בכם על זה . היינו המומים ולאחר שתיקה קצרה הוסיף , רעיתי נפתרה ואני מחפש חברים . לא חסר הציע לנו לא תנאים חמורים להצדיק תמורה לחסדו . טובה ביקש מעמנו ולכן הסכמנו ומאז החלה מסכת חיים מופלא . אבא היה לנו אבא שרואה הכול שמבין הכול ומשתתף בכול . מילים ספורות היה מוציא מפיו ולפעמיים רק תפיחה על השכם קריצה קלה וחיוך נעים ממיס את לבבנו התיך ויצר אותנו מחדש . איך לתאר אגדה אנושית באלו מילים אצייר תמונה של אדם שהיה לי מלאך בחודשים הראשונים שלי בביתו הוא כלל לא הזכיר לי שכחתי לברך או להתפלל אבל כשכן התפללתי ובירכתי הוא היה מקשיב פשוט מקשיב בריכוז , במבט אוהד והוא אומר אמן . והמילה הזו בנתה אותי , כן מילה אחת בלבד מילה אחת של מלאך טוב שאומר אמן . רק בגללו הייתי מוכן להכין שיעורי בית הוא היה עובר , רואה  , נעמד דקה אחת בלבד ומסתכל אבל בשבילי זה היה עולם ומלואו . ואם היתקשתי והוא תמיד הבחין שהיתקשתי היה לוחץ את ידי . כל הכבוד . או אתה גבר . או אפילו רק תפיחה על הכתף . ודי היה לי בכך זה היה לי פיצוי נפלא על עמל מפרך . תגמול נפלא על עמל שפתיים נשוכות במאמץ . אבא נזקק רק לעיתים רחוקות , רק במקרים מאוד מיוחדים למשפט שלם , אבל משפט שלו היה טופס את כל חלל הלב. אחרי משפט שלו לא נותר מקום אף לא לשמץ מרירות או דכדוך . למשל, אחותי למדה תחילה בבית ספר מיוחד ואחד הימים הוטל עליה עונש חמור מאוד היא נאלצה להישאר אחרי הלימודים לנקות את הכיתה .זה היה עונש נורא והיא הייתה אומללה מאוד בשאת נפש ומיואשת . אני לא רוצה להגיד איזה מחשבות איומות עלו אז בראשי סיפרה לי . אבל אז הגיע אבא , הוא ראה שאני מאחרת ובא לבדוק מה קרה. אני בקושי סדרתי את השולחנות אבל אבא כדרכו תמיד ראה רק טוב . הביט בכיתה והניד ראשו בהערכה ואז הביט בעיניי במבטו העמוק והחם ואמר בקולו השקט והאיתן זה מדהים . אני חושב שאני במקומך לא הייתי עומד בניסיון הזה , את עוד תכבשי את העולם . ואז

לקח חתיכת גיר מהרצפה , כתב על הלוח גיבורה והלך. אני סיימתי את המלאכה כמעט בשמחה וחזרתי הביתה בצעדי ריקוד. תמיד האמנו לו . סמכנו עליו בעניים עצומות . אנחנו החשדניים המרירים הילדים המופרעים שאינם נותנים אמון באיש . אנחנו היינו מוכנים ללכת אחריו באש ובמים . דווקא משום שלא דיבר ודווקא משם שלעולם לא שכנע  דווקא משום שמעולם לא נתן לנו הרצאות , לא לטוב ולא למוטב כי מילא שלו הייתה בסלע ושתיקתו פי שניים . עד שהגעתי אליו עברתי הרבה פגישות עם בעלי מקצוע , מעולם לא שיתפתי פעולה , אף פעם לא הצליחו לדובב אותי , הייתי מכווץ בכאבי ולא נתתי אימון באיש בפרט לא במי שניסה לחטט בפצעי . אבל דווקא לפניו לפני מי שמעולם לא ניסה לדובב אותי שפכתי את ליבי . לפניו העזתי לבכות להתייפח לבכות את מר גורלי והוא כדרכו לא אמר מאומה רק הקשיב , הקשיב כולו , בקול האישיות המלאכית חיבק את כתפי וישב והקשיב . וכשסיימתי ,לא הסביר לי מה עלי לעשות ולמה כדאי להתמודד לא שפך עלי ערמות מילים קרות של יועצים  מנותקים ולא משפטים מנוכרים של בעלי חסד מקצועיים רק משפט אחת אמר לי:  אתה לבד ואחותך לבד ואני לבד בא נהיה לבד ביחד . משפט אחד מהפכת עולם . כל הלילה בכיתי אחותי התעוררה ומיהרה מבוהלת למיטתי , למה אתה בוכה ? מה קרה ? אני בוכה מרב אהבה אני אוהב את אבא ובכתה גם היא .יש גם שיעורים שלו אגב של הרב יעקבסון יש פה סיפורים מציפים ממש אבל אני חושבת שמקום לדבר על מה צריך ואיך צריך אני חושבת שזה מעורר השראה , הדברים האלו . יש בזה בעצם את הכול . ואני אומרת שוב את היכולות האלו אנחנו צריכים להביא גם לילדים שלנו , גם לחברים שלנו וגם כשאנחנו באים ללוות משפחות , להקשיב ולהיות שם ולעודד . ולא לזרוק את עצמנו ולא להתנפל עם האמתיות שלנו אלא באמת לראות מה השני מביא ומה הוא צריך .

אני ממליצה בחום למי שמתעסק בחינוך ילדים להחזיק את הספרים האלו

בתוכנית קירות שקופים תמיד מורגשת אהבת האדם ואהבת הילד שלו כי זה בעצם העניין כי לעיתים מגיעים באמת לכול מיני אנשי מקצוע ולכול מיני מומחים כשיש בעיות כאלו ואחרות אבל את הלב והנשמה שכחו במקום אחר . עם הרב ברזילי ברדיו קול חי והוא תלמיד שלו .