Be careful of what you wish for "
יש אימרה עממית כזאת,
למה בעצם אומרים אותה??
אני זוכר את הרגעים הבודדים בחיים שקיבלתי בדיוק את מה שרציתי ודווקא אני זוכר את עצמי מאוד שמח…! הגוף המושלם שהיה לי, הבן/בת זוג המיתולוגי,המתנה הזאת שבאה בדיוק בזמן למרות שהיא ממש מנקרת עיניים, הקורס היוקרתי שהתקבלתי אליו, מה ככ נורא בלקבל את מה שאתה באמת רוצה?? בלי התפשרויות!
סוף סוף מה שחיכיתי לו הגיע, אז מה ככ נורא??
ואיך זה שלכולנו הוא הגיע, ולכולנו הוא נגמר, ומאז אנחנו רק מנסים ל״לשחזר את ההצלחה??״ ואפשר להודות גם ״ללא הצלחה…״??
אז מה באמת קורה פה??
האמת היא ששום דבר לא נמצא בחוץ,
כולנו רוצים את מה שיאפשר לנו לקבל את עצמנו, מה שיאפשר לי לאהוב את עצמי כמו שאני ״תופס את עצמי״, מה שיאפשר לי לקבל את עצמי כמו ש״באמת מגיע לי״.
למלא סוף סוף את הרצון הזה באהבה. אבל איזו אהבה זו? אהבה שלי את עצמי. אבל למה לעזאזל היא תלויה במשהו או מישהו אחר??
מה זה הכלא הזה?
ברדיפה אחרי ה״דבר האולטימטיבי״ בחוץ, אני חי חיים אפורים, שונא את עצמי, שונא את העולם שלא מביא לי את מה שאני רוצה – חוסר סיפוק!
חי חיים שבהם על אף שיש לי את ה״כל״ אני אף פעם לא מאושר!
רדיפה אחרי ה״משהו הזה״ שאף פעם לא מגיע. וכשהוא מגיע הוא מבליח לדקה ונעלם. משאיר אחריו חור גדול יותר. פאסונה גדולה יותר לתחזק.
מה יהיה??
תורת הקבלה מלמדת אותנו איך לקבל. מלמדת אותנו, שהקבלה של הרצון היא אחרת, שכדי למלא את הכוס צריך להתגבר על הרצון ״האמיתי״ שלנו כדי לגלות את הרצון הפנימי יותר – הרצון המקורי יותר – הרצון של האלוקות שבתוכנו. ההתגברות נעשית לא רק בוויתור על הרצון שלנו, אלא גם בהתחברות לרצון חדש, פנימי יותר של השפעה, של נתינה. מה שמתחיל בהרבה התנגדות של הגוף לחסד שלא בא לי באמת לעשות, מתחלף לאט לאט בתחושת סיפוק שנשארת ולא מבליחה ומסתלקת, הקומה הולכת ונבנית, הרצון האמיתי הולך ומתמלא, מתמלא כדי להשאר!
הריקנות מתחלפת במלאות.
העצבות בהתרגשות של עשייה.
עד שיום אחד השמחה מופיעה,
סתם ככה, בלי שום סיבה, בלי לקבל משהו מיוחד, בלי ל״זכות״ בשום דבר, פתאום אנחנו שוב על הגל, בלי ששום דבר חיצוני קרה. אני אוהב את עצמי, אני מקבל את עצמי – אני הייתי הכלא של עצמי, ואף אחד לא סיפר לי, או בעצם סיפרו אבל לא הקשבתי.
Be careful of what you wish for Because u might just get it .
ואז תבלה את שארית חייך בנסיון לשחזר אותו, מבלי להבין שאתה רודף אחרי האהבה של עצמך. במקום להבין שאתה משתוקק לאהבת הבורא שתבוא רק מאהבת הבריות. ואהבת לרעך כמוך הוא הכלל שיוביל לאושר הפנימי שלך. של כולנו.
אור לגוים. זה קודם כל אור לעצמך.
מהמפכה החברתית מתחילה בך!!
(מאת – אוהד דוד פוקס)